את הבלוג הזה אני מתכנן כבר הרבה זמן.

אני אוהב לכתוב (יש יאמרו "חפרן"), אני אוהב ללמד, אני טכנולוג לא קטן ובעיקר: אוהב את התחום.

הגעתי לריהוט במקרה, אבל העניין והאתגר השאירו אותי, כבר מעל 30 שנה.

אינני יודע הכל, וגם לא מתיימר לדעת, אבל אני אוהב ללמוד ולהתפתח, מכיר לא מעט, עשיתי לא מעט ומתכנן לעשות עוד הרבה (תוכלו לראות עוד ב"אודות")

בבלוג הזה אכתוב על נושאים שאני חושב שיעניינו את כולנו.

ואתם יותר ממוזמנים: להגיב, לרשום לי הערות בפרטי, לכתוב לי על נושאים שהייתם רוצים לדעת עליהם יותר.

מפעם לפעם אנסה להביא פרסומים של נושאים מעניינים כמו תערוכות או ארועים.

כצו השעה: דרך כל אחת מהרשתות החברתיות תוכלו להגיע אל הבלוג, ולעיתים יקושרו דברים מתוך הבלוג – אל הרשתות החברתיות.

הבלוג הזה נכתב בצילה של המלחמה, בתחפושת של שגרה שאינה נורמלית, ועל רקע קולות הנפץ הנשמעים במשרדי Pro-Log שבקיבוץ לוחמי הגטאות (חפשו בגוגל).

בכל יום אנחנו עדים לחיים שלמים של חיילים שנופלים על קדושת המדינה והאחדות, ובמטרה להשיב את החטופים בכל דרך ולעשות פה מקום טוב יותר לחיות בו.

אז פה מקום אין מקום לפוליטיקה (למרות שעוד נדבר על פוליטיקה ארגונית בהמשך), אין פה ימין מרכז או שמאל, אבל יש פה סיכוי גדול לייצר מדינה נכונה – ואני בטוח שעל זה יש פה הסכמה מלאה – מארון עד למזנון.

ענף הריהוט בארץ ותיק כגיל היישוב. מספרים על עולי אירופה שהביאו איתם את כלי הנגרות שלהם כשעלו לארץ, וייצרו לעצמם כלים נוספים לפי הצורך.

היום התברכנו כולנו בקישור ישיר לאליאקספרס ודומיו, ובעקבות שיטוט באחת הרשתות החברתיות אנחנו יכולים להזמין לעצמנו כל כלי שנרצה, כולל גימיקים מגניבים ויחודיים לשימושיים ייעודיים – אך לרוב שימוש חובבני.

אבל זה הצד הפשוט של המטבע: אנחנו מדברים על תעשייה שנדרשת להתמודדות עם אתגרים גדולים:

אין לנו חומרי גלם זמינים

מדינת ישראל אמנת התברכה במינים רבים אבל אין לנו יערות או מתכות.

לכן כל חומרי הגלם מיובאים ובכך תעשיית הריהוט נשענת כולה על ספקי-חוץ.

כולנו עדים לשינויים הגלובליים (גלובלי זו מילה מצויינת) בשנים האחרונות, החל ממגפת הקורונה וכעת מצב המלחמה של השנה האחרונה.

כמו המדינה, גם התעשיינים והיבואנים היו שבויים בקנספצית חומרי-הגלם הטורקיים ועם נעילת שערי איסטנבול ליצוא סחורות לישראל, נתקענו כולנו: כלל התעשייה בישראל וכמוה תעשיית הריהוט.

אמנם הראש היהודי ממציא לנו פטנטים אבל אלו לוקחים זמן, הרבה זמן, וכידוע: Time is money